ראש חודש
מנחם אב לכבוד הילולא דאהרן שושבינא דמטרוניתא
אהרן הכהן - אושפיזו של ספירת הוד!
כי אהרן
הקריב בחייו הרבה קורבנות, ותמיד כששמע וודוי
דברים של הבע"ת בהביאו קורבן הי' מדגיש (ויקרא
א' ב') אדם כי יקריב מכם קורבן, שבאמת היה על
החוטא להקריב את עצמו על עברות בשוגג כי על
מזיד לוקין.
והנה
זאת היה תמיד דרכו של אהרן (משנה אבות א' י')
אוהב שלום ורודף שלום. וכשאחד בא ואמר שחטא
לה' שאל אותו בשוגג או במזיד, ואם היה עונה לאהרן
שחטא במזיד אז אמר אהרן הכהן חלילה ידידי! במזיד?
האם אתה ח"ו יודע את רבונך ומכוון למרוד בו,
האתה באמת יודע את רבונך, בוא אתי ידידי "הדר
כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה," (תהילים קמ"ה
ה') וכאשר דיבר עם בע"ת ראה כי באמת לא היה במזיד
ובאמת לגבי רצונו הפנימי ודעתו היה יותר מדי
קצרה, ולכן שוגג היה וראוי להקריב קורבן כדי
שיתכפר.
מה שאין
כן במשה אצל מקושש עצים בשבת וכו' (במדבר ט"ו
ל"ב). משה שהיה שושבינא דמלכא דווקא ראה את המזיד
שיש אפילו בשוגג כי לעבור רצון המלך מרידה
אפילו אם לתיאבון כי לגבי משה יראה מלתא זוטרתא
היא (ברכות ל"ג:).
ואהרן
שעסק בעגל (שמות ל"ב ד'), תמיד רצה למצוא איזה
פתח לכפר על ישראל וגם רצה איזה תרופה לבכיה
לדורות. לכן כשבא זמנו להסתלק בקש מה' שהוא
ובניו יהיו מנקים אפילו לשופכי דמים בערי המקלט
לכפר בעדם במיתתו. לכן מסר נפשו בר"ח מנחם-אב
כדי לכפר על כלל ישראל ועל השוגגין. ולמעט את
החורבן שישפוך חמתו על עצים ואבנים (מכות כ"ד:).
ולמה
טרח את עצמו לעשות את העגל תבנית שור אוכל עשב?
כי חשב שכאשר יראו את העגל יהיה חוכא וטלולא
וליצנות - וכל ליצנותא אסורה חוץ מלצנותא דעבודה
זרה - ויהיה ברור להם הבהמיות בדרישתם ובקשתם
ויבושו וילכו לבתיהם מלא חרפה. אבל כאשר בני
אדם עוסקים באמונה טפלה אז חוש ההומור נעלם
מהם. ואהרן הכהן, שדן את כל אדם לכף זכות, לא
שיער לעצמו שברצינות יעלה על דעת העם שבאמת
(שמות ל"ב ד') אלה אלהיך ישראל.
לכן אהרן
הכהן שהוא הכהן הגדול לדורות במיתתו גאל את
הורגי שוגג מערי המקלט לשוב להכלל בתוך שאר
בני ישראל כמש"כ (ויקרא ט"ז ו') וכיפר בעדו ובעד
ביתו ובעד כל קהל ישראל, שלפי דעתו היה בשוגג
ומיתתו היתה מכפרת עליו ועל בני ישראל.
עוד קצת
מענין הזה: (משלי א' ח') שמע בני מוסר אביך - (דברים
ח' ה') כי כאשר ייסר איש את בנו הוי' אלקיך מיסרך
- ככה התורה בחו"ל - ואל תטוש תורת אמך תורה באה"ק.
ומי שבא להיות בארץ אפילו לזמן מועט מוצא (יהושע
א' ג') שכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו
- ס' ווערט ווערן זיין אייגענס.
עוד -
שמע בני מוסר אביך - כי כאשר ייסר איש את בנו
הוי' אלקיך מיסרך - משה רבינו היה שושבינא דמלכא
(זוהר ג' כ.) ודבריו כדברי האב ומסרו, והחוטא
צריך לקבל את עונשו. משה רבינו אכל לחם אבירים
בארץ לא זרועה ולא טעם מפרי הארץ, ומצווֹת התלוית
בארץ, בפירות תירושך ויצהרך שהם בבחי' תורת
אמך, תורת האם המולידה את החיים באופן אורגני
וחיוני (דברים י"א כ"א) כימי השמים אל הארץ, דייקא.
וכל מי שרוצה באמת ללמוד תורה בזמן הזה, תורת
חיים באהבת חסד צריך לינוק גם מתורת האם המגדילה
ומיניקה בסבלנות. הבעל תשובה הלומד תורה בבחי'
חוץ לארץ - תורה רגזנית כתורת אב המפחיד על
בנו שיש בה מן העונשין, אינו טועם טעם תורת
אמך הבאה עם ברכת כהנים אהרן שושבינא דמטרוניתא
(שם בזוה"ק).