רבי יצחק
מאיר מגור
נולד
בשנת תקנ"ט לרבי ישראל רוטנברג, רבן של מגנישוב
וגור, אביו היה מתלמידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב
וממקורבו של המגיד מקוזניץ, רבי ישרא היה
מביא אתו את הנער החריף לקוזניץ והמגיד רבי
ישראל היה משתעשע אתו בדברי תורה. בהגיעו
למצוות נשא לאשה את בת הגביר ר' משה חלפן-ליפשיץ
מווארשה. על שולחן חותנו היה שם לילות כימים
באהלה של תורה. כעבור שנים מועטות תפש ישיבה
והיה משמיע שעורים לתלמידים שנונים. עד
מהרה נתפרסם כעילוי מווארשה. משירד חותנו מנכסיו
וימי מצוקה הגיעו הוציעו לרי"מ משרות רבנות
שונות והוא דחה את כולן. הוא שלח ידו במסחר
הספרים והתפרס בדוחק .
גם מווארשה
המשיך הרי"מ לנסוע לקוזניץ ולעתים גם לחוזה
מלובלין. אחר פטירת רבי ישראל היה נוסע לבנו
רבי משה אליקים ובסוף הצטרף לחסידי פשיסחה
והפך לתלמידו המובהק של רבי שמחה בונם.
אחר פטירתו של רבו זה נתנו בו החסידים עיניהם
להמליכו עליהם ואילו הוא ביטל את רצונם והכריע
לטובת חברו רבי מנחם מנדיל מקוצק.
מייסד
שושלת גור המפורסמת שהגיעה לממדים עצומים
בלתי נודעים בתנועה החסידית, בנו יחידו רבי
אברהם מרדכי נפטר על פניו ובנו רבי אריה
לייב בעל ה"שפת אמת" מילא את מקום זקנו הגדול.
הרי"מ
היה גאון אדיר חריף ובקי שמעטים כמותו. ספריו
"חידושי הרי"מ" נודעים לתהלה בעולם הלומדים
"ספר הזכות" שלו הוא ספר חסידי טיפוסי ולפי
עדותו של האדמו"ר מסוכאטשוב היה רב כוחו
שבעתים בנסתר מבנגלה. בשני חלקי הספר "מאיר
עיני הגולה" מתוארת כל פרשת גדולתו. נפטר
ביום כ"ג אדר תרכ"ו
דע
את אלקי אביך
היו
פילוסופים צדיקים גדולים אשר חקרו על יחוד
אלקות בחקירות ובשכל, לא מפני חולשת אמונה
ח"ו שהיתה אצלם עשו זאת רק לברר בשכל, כי מה
שנתברר לשכל נותן חיזוק ותוקף להתדבק ביתר
עוז בנפש האדם ומחמת זה אמרו שנצרך לכל אחד
לידע ביחוד האלקות בחקירת השכל וכללו זה בפסוק
דע את אלקי אביך, אשר האמת הוא שישראל לא צריך
לזה שהמאמר הקדוש אנכי ד' אלקיך לא נצטוה בתורת
ציווי רק כמו שנתהוה הרקיע ממאמר יהי הרקיע
כמו כן נתהוה ממאמר הקדוש אנכי שמלכותו
ואלקותו ית' דבוק ומחובר בנפש הישראלי בראיה
מבוררת, ומה לקיום העולם נאמר לעולם ד' דברך
נצב בשמים אשר העולם נתהוה ונתקיים בכל רגע
מהמאמר מכש"כ שדיבור הקדוש אנכי ד' אלקיך
לא פסק אשר נאמר ע"ז הקול גדול ולא יסף, רק מחמת
שנפש הישראלי הטהור מכוסה בנפש הטומאה הנקרא
קליפות הפרי אשר מכסה ומבדיל החיבור הקדוש
ולזה ניתנו התרי"ג מצות אשר נקראים בזוה"ק
עטין דאורייתא שהמה עצות להסיר המכסה. וכשיסור
המכסה בתרי"ג עיטין אשר המה מאירים ומחיים
את נפש הישראלי אז נעשית נפשו כסא ומרכבה
אל קדושתו ית', בהחיות אשר נתהוה מדיבור
הקדוש אנכי. ולזה אומרים בק"ש שמע ישראל
ד' אלקינו כו' היינו שישמע כל אחד מישראל
את הדיבור הק' מאנכי, ותירגם המתרגם על שמע
קבל היינו ששיעשה כ"א אע"צ כלי לקבל את הדיבור
הקדוש אנכי ולהסיר הטימטום אשר הוא גורם
חסרון השמיעה ומה שנאמר דע חוה היינו שיחבר
עצמו להחיבור הקדוש אשר נעשה מהדיבוק הקדוש
מאנכי ולהסיר המכסההמבדיל החיבור שיח שרפי
קוד ש ח"ב קט סדרו של עולם כל אדם מחויב
לעשות דבר שלמעלה מהטבע מאחר שהקב"ה מתנהג
עמו למעלה מהטבע כך סדרו של עולם שצריך שתהיה
אומה אחת דבוקה בה' והנהגה למעלה מהטבע
ועי"ז יתפשטו חיים וקדושה אל הטבע וכל העולם
וזכה עי"ז שנגלה בחלקו והיתה בו הרגשת קדושה
ממראה שהיה לאברהם וכתוב גם לדורות שמי שטובה
בעיניו הנהגת הצדיק וישראל מתברך מכלל
ואברכה מברכיך וכן באדם עצמו אם עכ"פ טוב
בעינו הקדושה למסור נפשו להשי"ת גם שרחוק
ממנו יש תקוה וג"כ בכלל ואברכה מברכיך ספר הזכות וירא.
מעשה
האבות
הבארות
אשר חפרו האבות הקדושים הכל היה עבורנו, שמקודם
היה האור נסתר בעפר ועניני עוה"ז המבדילים
שלא יכיר הבאר מים חיים שיש בעלים שהוא
עיקר המכוון בהבריאה וחפרו והסירו עמוק עמוק
כדרך החופר עד שיצאו המים. ועשק ושטנה הם ימות
החול, שצריכים עבודה גדולה כמ"ש ששת ימים
תעבוד, ורחובות הוא שבת, שהוא נחלה בלי מצרים
שאין מצור רק האור מתרחב באורך ורוחב . והרי
יצחק היה יכול לחפור מיד באר הרחובות ולמה
חפר בארות שרבו אתו? אולם הכל היה עבורנו כדי
להקל לנו שגם במקום ההסת יהיה ד' לנו סיוע
ע"י עבודתם אז כן היה כל מעשה האבות שם לקוטים
מספר
ואין מספר
הנה
ד' בחי' בישראל; אבות, י"ב שבטים, ע' נפש, ס' רבוא
כמ" במדרש נגד ד' עולמות. ומצד אבות וי"ב
שבטיס אין גלות שהם עליון על העולם, רק בבחי'
ע' נפש מתחיל שמכוונים נגד ע' אומות, וצריך
בירור וכתי' והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר
לא יספר ופריך הש"ס אהדדי? ומשני כאן בעושין
רצונו של מקום כו.' ותמוה שבפסוק א' הם? ובאמת
הפי' שישראל הם ב' הבחי'; מספר ואין מספר.
והברכה שהמספר יהיה אשר לא יספר. דכתיב נפלאות
עד מספר שמה שיש בעולמות הוא בחי' מספר והנפלאות
מעולם העליון שאין מספר. ועיקר התיקון שיהי'
ניכר בעולם הזה, שהכל במספר ניכר ומבורר
בטבע ויודע בעולם שהשי"ת ברא הכל הטבע וההסתר
ונעשה מהמספר עד אין מספר. ומבואר בזהר
תצוה כנ"ל דשמא קדישא סתים וגליא, כן ישראל
מספר ואין מספר, וכן ארץ ישראל רוח פשטא
לי' בזמן שיושבים עליה כו' כצבי וקיפלה הקב"ה
תחת יעקב ג"כ כנ"ל. וכן כל בני ישראל בבית המקדש
עומדים צפופים ומשתחוים רווחים הכל מהנ"ל שבאים
לבחי' אין מספר, היינו אל הנקודה של המכוון
שעלו במהשבה , ושם כל ישראל אחדות א' שכולם
כוונתם לעשות רצון השי"ת, רק למטה בחיי התחלקות
זה באופן זה וזה כך כפי ענין שנברא, וזה
נקרא פרט ונעשה מזה כלל שכולם המכוון לענין
א' והשי"ת מאחד אותם ע"י הצדיק הכוללם ומכניסם
לבחי' כלל אין מספר, ויכולים כל ישראל לעמוד
במקום א' כמו שהיה בבית המקדש תמיד עכ"ז
צריך כל אחד לתקן ענין שלו בבחי' מספר דאין
בכלל אלא מה שבפרט. וזה עצמו מה שהראה הקב"ה
לאברהם אע"ה וספור הכוכבים אם תוכל לספור
אותם וכו' וכ' במדרש מי שאמר תחילה ספור
אמר אח"כ אם תוכל וכו' שיהיה בחי' מספר ואין
מספר שם שמות
קול קורא
לתשובה
אחינו
בני ישראל הזהרו בתשובה באלו ימים המסוגלים
לתשובה! אף כי בכל יום ויום יוצא ב"ק ואומרת
שובו בנים שובבים אך באלו הימים הימים עצמם
שואגים כאריה לאדם שישוב בתשובה שלמה כראוי,
וע"ז נאמר אריה שאג מי לא יירא אריה ר"ת אלול
ר"ה יוה"כ . אף שבתורה לא מצינו רק על ר"ה אך
משרע"ה פעל זאת ועשה מהימים אלו ימי רחמים
וסליחה כאשר עלה פעם שלישית למרום לצורך לוחות
שניות, כי יותר ממה שיש עונש להאדם על עבירות
שבידו יותר מזה יש לו על מה שלא עשה תשובה.
הלא זה חסד גדול שעשה הקב"ה עמנו ע"כ אחינו
בנ"י הזהרו מאוד בתשובה. העיקר לבל יאמר
בדעתו עוד יש זמן לשוב אשר יוכל כל איש מישראל
לתקן מעשיו ויהיה כאילו לא עשה כלל, אדרבה;
עוד אם ישוב מאהבה יהיו נידונין כזכויות
אשר הוא חוץ לטבע רק הוא חסד עליון והס' חרדים
מקשה האיך אפשר בעולם שיהיו עוד כזכיות? ותי'
דהנה איתא במס' אבות בעושה מצוה א' קנה לו
פרקליט והעושה עבירה א' קונה לו קטיגור
א', ופירש שברא מלאכי חבלה והם עושים בו משפטים
עם המלך זקן וכסיל, דכתיב פועל אדם ישולם לו
וכתיב אם בניך חטאו וישלחם ביד פשעם ובשוב
רשע מרשעתו מחמת יראה הוא שוחט את המלך
הזקן וכסיל שהוא יצה"ר כדכתיב זובח תודה
יכבדנני, ופי' רש"י ז"ל זובח יצרו מכבד את הקב"ה
בשני עולמות, גם ברואי מעלה שמחים עליו
ואומרים פלוני האיש שב מרשעו ואשרי לו ואשרי
לאביו שנלחם במלאך השמים ויכול לו. ונמצא
ש"ש מתקדש. אך השב מאהבה אינו שוחט את יצרו אך
עשה לו כאשר זמם לעשות שהוא היה צדיק ביקש לעשות
אותו רשע וכן פעל ועשה וכעת שרבו מחשבות
לבו בקש קנאה גדולה, בעל תשובה זה וחשב מחשבות
ולקחו לעבד ועשאו צדיק כמו שנאמר ואהבת כו'
בכל לבבך ואמרו חז"ל בשני יצריך, אם הוא
שב מיראה בע"כ יענה אמן, אבל אם הוא מאהבה
עונה ברצון אמן מאהבה. וזה צריך דעת לדבר
על הלב הזר שהוא היצה"ר דברים רבים ולהשיבו
לאבינו שבשמים, ותחת מר נעשה מתוק. זה מאמר
חז"ל מה היתה חכמתו של שלמה שהיה יודע למתק
אה התורמסין וע"ז אמר דהע"ה וחטאים אליך
ישובו שאחר שאמר אלמדה פושעים דרכיך למה כפל
וחטאים אליך ישובו? אך לפי הנ"ל אמר אלמדה
פושעים במתק לשונם להכניסם תחת כנפי שכינה
בתשובה, וגם המלאכים בעצמם דהיינו המלך
זקן וכסיל וגם הקטיגור אשר נברא הוא בעצמו
נהפך לענד לו ולעבוד את השי"ת וזה וחטאים
אליך ישובו פי' החטאים בעצמם. וזה אמר הכתוב
בישעיה שובה ישראל עד ה"א וזה כח התשובה שאתמול
היה משוקץ ומתועב ועכשיו הוא נעשה אהוב
למעלה ונחמד למטה ע"כ הזהרו מאוד. שיח שרפי קודש ה"נ קצב
צדיק
הדור
יכולים
להיות דבוק להצדיק גם כשאין יודעים מי הוא,
שאין לך דור שאין בו כאברהם כיצחק ויעקב,
ובודאי יש צדיק יסוד עולם שנושא חן לפני
השי"ת. וע"ד שאמר ר"ל הריני כפרת ר' חייא ובניו
שמקבל עליו יסורין הראוים לר' חייא כן פי'
רש"י ז"ל כדי שתהיה מנוחה לצדיק יסוד עולם.
כן אמר ר"ל שהיה מהיותר גדולים שבדור על אחת
כמה וכמה פשוטים כמוני שיכולים לבטל את עצמם
נגד הצדיק שיש בדור. והלואי נזכה להיות
כפרתו שיתקבל וע"י הצוותא יוכל להאיר לכולם
ואור זה מבחינת מורא שבא יראת ה' טהורה לאדם
וראוי להחזיק בה שתהיה עומדת לעד שם תצוה
מאמרותיו
א
כל
ההרחקות מן העבירות הן דרבנן על שם עשו משמרת
למשמרת, אבל ההרחקה משקר היא דאורייתא מדבר
שקר תרחק סיני כרך ח
ב
אמת
היא דבר שקיים לעולם ואינו משתנה, נהר הפוסק
אחת לשבעים שנה נקרא מים מכזבים. אמת היא
ההפך של כזב היינו שאינה פוסקת ואינה משתנית.
שם
ג
את
ה' אלהיך תירא; רבי עקיבא דרש לרבות תלמידי
חכמים, איש אמו ואביו תיראו מורא רבך כמורא
שמים. אך מלבד אלה כל יראה שמתיירא אדם מפני
שום דבר או מפני שום איש בעולם היא בבחינת עבודה
זרה שם
ד
השמים
שמים לה' והארץ נתן לבני אדם כדי שירימו אותה
לגבהי שמים שם
ה
העיקר
כל אחד יכיר וישמור מקומו שאינו יכול לעשות
מערבה או מהדס לולב רק שיחבר את עצמו כמו שהוא
עומד באגודה אחת עם הגדול אז נעשה לאחת
שיח שרפי קודש ח"ב קמד
ו
יצחק
על שם השמחה ששורש שמחה הוא מיראה וגבורה מדת יצחק
כי השמחה הוא ע"י הכנעה ספר
הזכות לקוטים
התקשרות
ברבי שמחה בונם מפשיסחה
בשנת
תקע ה חשכו המאורות כי בערב חג הסוכות כבה נר
ישראל ונפטר לעולמו המגיד הק' זצ"ל מקאזניץ.
ויהי אבל גדול ליהודים כי גדול שמו של המגיד
הק' בכל מחנה ישראל וגם גאוני הדור ממתנגדי
החסידים הודו בעוצם קדושתו וצדקתו. כל החסידים,
תלמידי המגיד זצ"ל ובתוכם רבינו זצ"ל היה
בדעתם לכוף ראשם תחת הרבי מלובלין זצ"ל
וליסע אליו להסתופף בצלו כי הגם שהמגיד הק'
השאיר אחריו בן הוא הרה"ק הר' משה אליקים בריעה
אבל לא עלה על דעתם שהוא ימלא מקום אביו
זצ"ל כי לא חשבוהו כלל לבן תורה, כי היה איש
נסתר מאוד. הרבי מלובלין זצ"ל נתן פקודתו
כי הרה"ק הנ"ל ימלא את מקום אביו והוא ישב על
כסאו אחריו, ותלמידי המגיד זצ"ל הרכינו
ראשם תחת בנו ויקבלוהו עליהם לרבי ומנהיג.
גם רבינו זצ"ל ואחוזת מרעיו שבוורשא כולם נתדבקו
ברבם הר"מ הנ"ל ויסעו אליו לקאזניץ לשמוע
לקח מפיו ולהתבשם מאור תורתו וצדקתו וקדושתו
אשר הופיע אז לעיני כל. הרה"ק הר"מ מקאזניץ
זצ"ל הראה חבה ואהבה עזה לתלמידו רבינו זצ"ל
והיה חביב עליו ממש כבבת עינו, לכן כל חסידי
קאזניץ שבוורשא הרבו לכבדו מאוד וענדוהו
עטרת לראשם .והנה תיכף אחרי פטירת היהודי
הקדוש זצ"ל נמשכי כמה מתלמידיו אחר הרה"ק הרבי
ר' בונים זצ"ל מפשיסחה אשר היה יד ימינו ונאמן
ביתו. לכן אותם הצדיקים שהיו מקודם חולקים
על היהודי זצ"ל הוסיפו גם אחר פטירתו לרדוף
את הר"ר בונים ותלמידיו עוד יותר התפשטה המשטמה.
בשנת
תקע"ה כאשר שקעה השמש ונסתלק לגנזי מרומים
החוזה הקדוש מלובלין ורוב תלמידי היהודי
הקדוש שמו לאלוף לראשם את הרבי ר' בונים
אשר נהג נשיאותו ברמה בעיר פשיסחה, מקום רבו,
אף כי באותה עיר דר הרה"ק ר' ירחמיאל בנו של
היהודי זצ"ל. אז התלקחה אש המריבה בכל במדינת
פולין וקיר"ה נגד הרבי ר' בונים זצ"ל ותלמידיו.
כי ניתוספו על הרודפים כמה וכמה מגדולי הצדיקים
כמו הרה"ק הר' מאיר אבד"ק סטאבניץ והרה"ק הר'
יוסף יארטשובער מטאמשוב ועוד הרבה מגדולי
תלמידי היהודי הקדוש זצ"ל. כי הביטו על שיטה
חדשה בדרך החסידות. בכל מקום שהיה שם קיבוץ
של חסידי פשיסחה היו מעונים ונרדפים משאר מפלגות
החסידים. והרבי ר"ב עצמו אמר כי יודע ומכיר
הנהו ההתנגדות עליו מצדיקי הדור, והגדול
שבמתנגדיו הוא הרה"ק ר"מ מקאזניץ ,ואם כי
הרבי ר"ב התאמץ מאוד להשקיט סערת רוחו של הר"מ
מקאזניץ והיה בעצמו איזה פעמים, הכל היה
ללא הועיל. חבריו ורעיו של רבינו זצ"ל כמעט
כולם נדבקו אח"כ ברבי ר"ב והם השתוקקו מאוד
להכניס את רבינו זצ"ל לחברתם ולהטותו לדרך
החסידות שבפשיסחה . רבינו אמר להם שטוב בעיניו
הדבר אבל הנהו חושש מאוד מהקפדתו של הרה"ק
ר"מ מקאזניץ וגם גילה להם את הצער מאשתו שהיא
בוכה עליו שלא יסכן נפשות זרעם ח"ו מפאת הקפדת
הרה"ק מקאזניץ. ואמר להם כי אמת הדבר שבמה
שנוגע לעבודת הש"י לא ישגיח על' שום דבר
אבל לא החולט עדיין אצלו אם דייקא זוהי הדרך
האמתית לעבודת הש"י. בוורשא היה קיבוץ גדול
של חסידי אפטא והם היו אנשי צורה גדולים
בתורה ויראה וגם הם עפ"י פקודת רבם הרבו לדבר
על לב רבינו ליסע עמהם לרבם הק'. רבינו זצ"ל
עשה את דרכו לאפטא בבואו לשם צהבו פניו
הקדושים של הרה"ק ר"מ ונתמלא שמחה כשבא לפניו
רבינו כיבד אותו מאור והראה לו חביבות יתרה
בפני כל ,באפטא היה קיבוץ של חסידי פשיסחה
וביניהם כמה חסידים גדולים הם באו לאכסניא
של רבינו לראות פניו ולדבר עמו בד"ת כי היו
ביניהם כמה מופלגים בתורה ומענין לענין דברו
גם בעניני חסידות והגידו לרבינו זצ"ל הרבה
ד"ת מרבם הרבי ר"ב. אחר ש"ק גילה להם רבינו
שאין בדעתו להשאר באפטא שהנהו חושב לנסוע ישר
מאפטא לפשיסחה. תיכף נתמלאו גיל וחדוה ובחרו
מביניהם איזה אנשים שיסעו יחד עם רבינו
לפשיסחה. כאשר באו לפשיסהא היתה שמחה גדולה
בין החסידים והרבי ר"ב שלח תיכף שליח לרבינו
שיבוא אליו. השמועה פשטה בכל פנות העם כי
העילוי מפולין בא לפשיסחה ותהום כל העיר. כאשר
בא רבינו אל פתח בית הרר"ב סבבו עליו אנשים
וטף לראותו אח"כ צוה הרר"ב להוציא את כל
האנשים מביתו והתבודד עם רבינו זצ"ל זמן
רב. בין חסידי קאזניץ שבווארשא נעשה רעש
גדול הם התאמצו ביגיעה רבה לפעול על רבינו
זצ"ל שיחזור להסתופף בצל רבם בקאזניץ, אבל
כל עמלם נשאר מעל. רבינו כרת ברית אהבה וידידות
עם חסידי פשיסחה שבוורשא. רבינו עשה גם
הלאה נסיעותיו לפשיסחה במסירות נפש כי
חמתו של הרה"ק ר"מ מקאזניץ לא שככה וממש
בכל פעם שנסע לפשיסהה קרה לו סיבה ונעדר ממנו
ילד מילדיו רח"ל הוא לא השגיח על שום דבר
ונתדבק בכל לבבו ונפשו בהרר"ב. הרבי
ר' בונים הרבה חביבות גדולה עד לאין שיעור אל
רבינו ותיכף בראשית בואו אליו דיבר עליו
גדולות בפני כל גדולי תלמידיו וכולם דבקו
בו באהבה וחבה יתרה, וביחוד נעשה דיבוק חברים
בין רבינו זצ"ל ובין מרן הק' אדמו"ר מקאצק
זצ"ל. והמתקו סוד יחדיו תמיד בדברים העומדים
ברומו של עולם.
מרן
הק' בעל שפת אמת דיבר פעם מגודל דבקות זקנו
רבינו זצ"ל ברבו הרר"ב מפשיסחה זצ"ל ואמר
ששמע מפ"ק רבינו שאמר שאותן השבתות שהיה
בפשיסהה עשו בו רושם גדול כל כך שגם עתה
בבוא השבת ההיא הנהו מרגיש עדיין שינוי והרגש
גדול יותר משאר שבתות השנה. ופעם סיפר רבינו
בעצמו בזה"ל י"ז נסיעות נסעתי לפשיסהה וי"ז
סיבות היו לי מהעדר בנים רח"ל, ודעתי בטח שהעונש
היה מהקפדתם של הרבנים הקדושים מקאזניץ ומאפטא
זצ"ל אבל אין לי שום חרטה על מעשי מאור עיני הגולה ח"א