רבי זאב מז'יטומיר    

מגיד מישרים בקהילת ז'יטומיר. זכה להערצה מרובה בקרב החסידים שכינוהו "איש אלהים קדוש ונורא".   מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש ומושפע מדעותיו יותר מכולם. היה מקורב גם ליתר צדיקי הדור. ואנו   מוצאים אותו תכופות בחברתם של רבי יעקב יוסף   מפולנאה ורבי נחום מטשרנוביל  . כשנאסר רבי נחום בשל ענין של פדיון שבויים   השיג רבי זאב רשיון מאת הרשות לשרת את רבו   במשך כל ימי מאסרו.

ספרו אור המאיר" על התורה והמגילות ודרושים   למועדי ישראל שהנו מספרי היסוד של החסידות   הופיע לראשונה בקוריץ בשנת תקנ"ה פעמים בשנויים,   ומאז יצא בשבע מהדורות נוספות.   נפטר בפורים שנת תק"ם.    

 

הראוי קודם עומדו להתפלל שיכניס בלבו   גדלות ורוממות אלהות ויתלהב בקרבו לעבודה,   וכל מה שמרגיש בעצמו בחי' חסרון יתקן   מקודם עומדו להתפלל מה שעיוות בתחלה   ואח"כ יתכן לו לכוון כוונת הראויות לכוון בהם בשמות הקדושים כמו דאיתא; חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה כדי שיכניסו בקרבם גדלות הבורא ולהתלבש בבושה ומורא מרוממותו, וממילא יבטל כל בחי' הרע. ואח"כ כשעומדין להתפלל מכוונין כוונות שצריך לכוון   בתפלה. שנודע מספרים שאין אות   דומה לחברתה המרמזים יחודים וזווגים   אורות עליונים .והנה בודאי לאו כל   מוחא סביל דא לדעת כוונת הרוממות.   ויאמין האדם אפילו מכוון בהם כראוי לפי דעתו. אכן כשהוא בעצמו עדיין רחוק מהכוונה תועלתו לא נחשבת למאומה.   ושמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה אמר   משל על זה אדם שרוצה לאכול ותאב    ביותר לדבר מאכל הנעים אליו ואח"כ רואה על מקום גבוה   מונח הדבר מאכל הישר בעיניו ואין ידו מגעת לשם ומכוון   כאלו אוכל ונמצא מה הועיל בכוונתו? וכל מה שהוא מכוון ביותר   הוא רעב ביותר. כמו"כ אותם האנשים המכוונים כוונות נוראות ורמות העומדות ברומו של עולם ואין יד שכלו מגעת לשם להיות שהוא רחוק מאד מהכוונה ומה הועיל בתקנתו ? וטוב טוב לו שאל יכניס את עצמו במקום גבוה יותר מערכו והשגתו.   אור המאיר וירא.

   

שמעתי מהמגיד זלל " ה שביאור את המשנה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום עבור   השכינה שהיא מקומה של עולם להוציא את השכינה מגלות.   ועתה אנו רואים השמן לב העם אין איש שם על לב לדעת   זאת ולצער נפשו עבור השכינה, הגם שלא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, כי עמוק עמוק מי ימצאנו להשיג ולידע איך להתפלל עבור גלות השכינה. אמנם כל אדם חייב עד שיד - שכלו מגעת להשיג בעבורת הבורא ולדעת דלית אתר פנוי מיניה   ומלכותו בכל משלה. ואז לא ירפה א " ע מהתורה ומהעבודה. ודע!   שרז " ל נתעוררו ודרשו ע " פ וה ' בירך את אברהם בכל; בת היתה   לאברהם אבינו ובכל שמה. ויש לכוון בדברים דאיתא בזוהר   ובתיקונים שדרשו על השכינה "כד איהי בין ציפרא אתקריית   נשרא בין עשבא אתקריית שושנה בין עופא יונה וכו “ ' ולהבין   את הענין; כי באמת מי שחלק לו אלוהים בבינה ורוצה לגשת   אל עבודת אלהים פנימה בלב שלם ובנפש חפצה זהו הדרך יבור לו האדם אל כל מקום שרואה ושומע אל יראה וישמע   כי אם אלהות המלובשת שם ויקח לעצמו רמיזא דחכמתא ליתן   ההעוררות לנפשו לדבק ברוממות אלהותו יתברך, ואז מעלה   הניצוצין דהיינו איברי השכינה השוכנת בכל ומחיה אותם כי   כפי התחלקות הפעולות בעולם יש השתנות שם השכינה לתועלת   בנ " א אשר משם יכולין להשיגה כפי התלבשותה לפעמים בבחינת   אהבה לפעמים במדות היראה וכדומה. ומי שיש בו מדעת קונו לבבו יבין איך שהשכינה מרמזת לו ונדמה אליו בבחינות שונות   לערך הבבת לבו לדרוש יהודו ית .' שם לך       .

 

תפלת מנחה של ערב שבת    

בהגיע עת מנחה של יום ששי אז הוא עת וזמן עליות   העולמות ויש עליה אז לכל התפלות של ימי החול וגם לכל   הדבורים והאותיות שעסק עמהם בצרכי גופניות ובודאי עשה   איזה צירופים בחיצוניות רוצים עליה על ידו בעת הזאת בעמדו   להתפלל בתפלת מנחה של ערב שבת קודש להעלותם לשורשם למקום שבתם. בעת הזאת זמן עליות כל העולמות והכל ע " י   נענוע אוֹתיוֹת התפלה שמוֹציא עתה בדחילוּ וּרחימא. וּמי שחלק לוֹ אלקים בבינה ויש לוֹ התפשטוּת השכל והמדע יכוֹל לדעת וּלהבין אוֹתם תיקוּנים איך להעלוֹתם למקוֹמם הרמתה. מן מחשבוֹת   זרות הבאות עתה באמצע התפלה מכיר בהם שהם הם האותיות   שנפלו מחמתו לחיצונים בששת ימי המעשה ועושה עתה צירופי   אותיות בקדושה, ונותן מחמת זה את רוחו ונפשו לתקן פרסי   פעולותיו שפעל ועשה כל ימי החול. שם בשלח. 

 

   מי רשאי לומר גימטריאות

עתה בדור הזה - רבים הם עמי הארץ המתפרצים ומנשאים   את נפשם אשר גם להם שם בין הגדולים לומר תורה ורמזים וגימטריאות   ונוטריקון וכדומה ומדמה בנפשו גם   הוא יכול להשפיע ולצוות בטוב ליהנות   ממנו עצה היעוצה לעבודת הבורא. ובאמת חכמים חמה בעיניהם והכמת מה להם? כיון שכל עצמו מלא פניות ורמאות   ועמידתו בחוץ והתאוה מושלת עליו . מול דברינו אלה מרמז הכתוב ויטע ה '   אלהים ג"ן בעדן מקדם ירצה להורות   ממי מן האנשים נטע אלהים בחי' ר"ת   ג"ן גימטריאות נוטריקון בעדן מקדם  , היינו מי שאינו מענג את עצמו כי אם מקדמונו של עולם וכל תשוקתו וכוונתו לעשות נחת רוח   ליוצרו איש כזה נטע בו אלהים בחי' הג"ן } ג " מטריאות ונ"וטריקון] לומר גימטריאות   ונוטריקון ולא זולתו   . שם בראשית.  

 

       כאז גם עתה    

 

הצדיקים מחזירים את התורה ליושנה לבחינתה וכבר נודע  אורייתא מחכמה נפקית והצדיק ע"י עומק השגתו מפשיט אותה  מהתלבשותה בסיפורי מעשיות ומלביש אותה בצורה רוחנית  אורות עליונים ורזין עילאין משמות הקדושים המרומזים בסיפורים  אלה כמו דאיתא בשל"ה שהתורה נקראת פקודי ה' משמעו לשון פקדון כלומר כל התורה בכלל מבראשית ועד לעיני כל ישראל  אינה רק שמות קדושים ועיקר מורה על שם העצם הוי"ה ב"ה  אשר בשם זה גנוזים ופקודים כללות פרטי הענינים והסיפורים  הגם שיש בה כמה וכמה ענינים שונים זמ"ז עכ"ז כללותם הם  צירוף שם הוי"ה ב"ה ולכן נקראת התורה פקודי הוי"ה שבשם  קדוש זה גנוזה כל התורה בכלל וזהו מאמרם ז"ל עתידין צדיקים  כלומר הצדיקים האמיתיים עתידים תמיד בכל עת ובכל זמן  אפילו עתה בדור הזה ועד לעתיד אם עיני שכל לו יובלו לקרות  כל התורח כולה בשמו של הקב"ה ולהמציא בפרטי סיפורים שם הוי"ה ב"ה וזה תכלית הדברים שהצדיקים מחזירים את התורה  ליושנה כמו שהיתה מקודם התלבשותה בוה העולם והצריכה  להתגשם בסיבת עם ישראל שאנו בני ישראל בעוה"ז בגוף עכור וגשם ובלחי אפשרי להשיג עומקה כ"א באמצעות התלבשות  כזה בכדי ותוכל אוזן הגשמי לשמוע אמנם לעתיד כאשר  יזדככו הגופים מחומריות ותמלא הארץ דעה את ה 'מקטנם ועד גדלם גדולות ורוממות אלהותו יתברך ותתרבה ההשגה בעולם  ממילא תתפשט התורה מהגשם ויהיו רק אורות עליונים ובהירים  לעין כל. והנה השכל נותן אם נזדככו ישראל עתה קורם הקץ ויוכלו להשיג אלהותו יתברך כשלימות יוכלו ג"כ לראות ולהשיג  אורות עליונים בתורה אך היות שאין אתנו יודע עד מה ואין  אנו מזככים את עצמינו על כן צריך להיות המשך הזמן עד  גיאה הגואל שם ויחי   

 

אריכוּת הימים והשפעוֹת עוֹשר וּנכסים וכל טוב הכל תלוי   בזיווג שמים וארץ העליון וכל עצמם של זיווג הנ"ל תולה   בהתעוררות התחתונים וכשרון פעולתם כי באתערותא דלתתא   איתער לעילא שהשמים כנוי להקב"ה משפיע משפע ברכה עליונה   אל הארץ כינוי למלכות ומשפע ברכה עליונה יגיע אליו ג"כ ולהיות   שאין אדם דומה לחברו כי דעתן דומה זו לזו ככה עולה בחי'   התעוררותם למעלה לגרום בחי' הזיווג שם העבודה חזקה בידו ומוסר את לבו רוחו ונפשו עבור התורה ועבודה ממילא בח' יחודו וזיווגו   שגורם למעלה רב הכמות ואיכות וימי השמים היינו מידות השמים   משפיעים האריכות במידות הארץ ואליו תגיע ג"כ אריכות ימים   לערך התעוררותו שעלה למעלה ואם העבודה רפויה בידו והתעוררותו מעט ידע נאמנה שבחינת הזיווג שגורם למעלה הוּא מעט   הכמות ובוא תבוא אליו השפע מעט בעוה"ז שם עקב

 

 

     יראה טהורה  

יראת ה' טהורה עומדת לעד כלומר אם היראה חיא טהורה וזכה מפני שם הוי"ה ב"ה עיקרא ושרשא דבל עלמין והוּא   ערום ביראה בלי שום התלבשות בדבר וסבה בעולם יראה כזו   עומדת לעד ואינה בטלה עולמית שם דרוש לראש השנה  

 

תכלית הבריאה בשביל התענוּג ושעשועים שצפה לקבל מנשמות   הצדיקים אמנם מאין להם תבונה ודעת להשכיל אופני יושר   תיקוני שכינה להכינה ולסעדה בקומה בנויה ומתוקנת הלא הכל   מאתו ית שהוא ית' ברחמיו הגדולים וחסדיו העודפים על בני אדם ודרכו להטיב לברואיו ממשיך להם זה השכל ע"י הנביאים וצדיקים שבכל דור ודור באמצעות נשמתן שהוא חלק אלוה   ממעל הם הן ממשיכים שכל וחכמה עילאה לדעת ולהשכיל   אופני התיקונים של השכינה נמצא הבל מאת ה' היתה זאת   כי רוב חכמתם ותבונתם לא עמדה להם כ"א מה שהוא ית' מגלה לבם באמצעות נשמותיהם ואפשר לרמוז בדבריהם מי גילה   לבני רז זה של נעשה ונשמע? הכוונה מי הידוע כינוי לעולם   הבינה הנקרא מי וממנה נשמתן של הצדיקים ונשמותיהם מגלה להם רז של נעשה ונשמע לדעת איך לבנות קומת השכינה   ובאמת צדיקים אמתיים מצערים את נפשם מזה ונותנים גרעון   בעבודת עצמם ע"ד משל מלך גדול ציוה לעבדיו היושבים   ראשונה במלכות לפארו ולכבדו בכל מיני פאר וכבוד שיש בעולם   היתכן שיאמר להם המלך כזה וכזה תפארו ותכבדו אתוֹ בודאי גנאי הוא לו ואדרבא אין זה כבודו כ"א מהראוי עבדים המעותדים לרומם ולפאר כבוד מלכותו המה בעצמם בתבונתם   יתנו עצה לנפשם אופני יושר גודל פאר המלך ואנו רואים   בבחי' עבודת גבוה כל מה שירבה לשבח ולפאר כבוד מלכותו   יתברך ובכל עצה היעוצה איך לעובדו הכל מאת ה' היתה זאת   כי נשמתו של אדם מודעת ומגלה לו רז עליון החצובה מכסא   בבודו יתברך ונותנת עצות לנפש אדם יומם ולילה ונמצא נותן   גרעון בעבודתו בעבור זאת כאילו תועלתה מעושה אכן ע"פ   אמת אע"פ שהצדיקים מתרעמים וממציאים גרעון בעבודתם להיות   הכל בכח ועזר אלוה עכ"ז הכל רצוי לפניו יתברך ואדרבה זה   הנותן תוספת תענוג ומשמח לקראת הפקחים שמקטינים א"ע   ומעלה הבורא ב"ה כאילו הבל עשוי ונעבד בכח עצמותם   שם' דרוּש לשבועות    

 

   המפלה לאוייב      

עד אשר יראה בצריו פשוטו של מקרא שיראה נקמה גדולה   בצריו ולכאורה תמוחה וכי לזה התהלל דהע"ה בספר תהלים   שיראה נקמה בערלים וכי מה תועלה מגיעה מזה להשלמת הנפש   וגם מה הנאה מגעת מזה אליו יתברך שיראה מפלה בגוי ערל?   והנכון בעיני שרמז בזה דבר גדול להורות לעם ה' דרך הישר   והנכון והכוונה לזה התפלל דוד המע"ה מאתו יתברך בהיות שהקרה לפניו איזה אויב העומד נגדו לשטן לו ולצערו עכ"פ   יתן לו לב לדעת ולהשכיל מה זה ועל איזו סיבה הקרה לפניו   ככה ויש בזה במה וכמה סיבות מאתו ית' והכל בשביל יתרונו   והשלמת נפשה אחת מסיבותיו ית' לפעמים שולח הקב"ה איזה   מקרה וצער לאיש הישראלי בכדי שהחי יתן אל לבו להבין   ולהשביל כיון שמדתו ית' לשלם מדה כנגד מדה והמשכיל הנותן   רוחו ונפשו לזה יכול לדעת מבחינת המיצר העומד נגדו מה   שעיוות מתחילה אם מאהבה רעה או יראה רעה ח"ו וכדומה   מגנות המדות מה שפגם באחת מהן ברוע מעשיו שולח לו הקדוש   ב"ה דוגמתו לדעת איך לתקן במקום עליון ונמצא יכול לראות   איך לתקן ענינו הכל מחמת האוייב העומד נגדו לצער אותו   וכיון שמתקן במקום עליון מה שפגם תחילה ממילא האויב חלף   ועבר מן העולם ולא נודע מקומו איה עיון שכבר עשה שליחותו   והעמידו על דרך הנכונה ואין לך צער ואוייב שום מגע אצלו   כלל ולא עוד אם הכרתו חזקה ויש בו מדעת קונו תועלתו גדולה   ומובחרת אשר באמצעות מחשבתו הטהורה והקדושה וחרטתו   הגדולה שתוהה על הראשונות מחמת זה בורר הטוב שבאוייב   העומד כנגדו כי בודאי לית לך שום דבר בעולם שאין שם   נ"ק המלובש שם להחיותו ואם לא לאפס ותהו נחשב ועתה כיון   שתיקן המשכיל מה שטופל עליו לתקן מחמתו גורם עליה לניצוץ   הקדוש השורה בו והרע נופל למטה ומזה נמשך עיקר המפלה   ונפילה שאין לה תקומה שם אחרי       

 

ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע   למה תכה רעך? ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני   אתה אומר ופירש"י מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש   ויירא משה פירוש רש"י דאג לו על שראה בישראל רשעים   דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויין ליגאל לכאורה יש לדקדק   תיבת מאחיו מיותר כי בודאי איש עברי הוא מאחיו ועוד מה   מתמיה הכתוב שמשה רבנו ראה מצרי מכה איש עברי בודאי   בכל יום ויום מתרמי כזה בהיותם בגלות המרה ושעבוד הקשה   של עבודת פרך ובודאי כולם ראו מכות המצרים לעברים ומה   הוציא את משה מכלל ישראל שראה כזה זולתנו? והנראה בתוכחות   על עוון עם בני ישראל המוסרים ומעללים עלילות דברים   וכלימות דברים אין להם שהם הם הגורמים אריכות הגלות   והכאות עם קדוש כאשר עינינו הרואות עתה בדור הזה רבים   הם המתפרצים ומי יתן לבבם זה להם לירא את השם הנכבד   והנורא כמו אז כן עתה בהתרמי לפעמים שמכים את אחד   מישראל לית לתמוה כ"כ להיותינו שה אחד בין כמה זאבים   נתונים למכים ועוונותינו הטו כל אלה אמנם כאשר מתרמי   שמכים אחד מישראל מחמת ישראל אחר מהמוסרים שהלשין   עליו לזה דוה לב הדווים ודאג לבם בקרבם ישראל מה תהיה   עליהם מתי יבוא זמן הפלאות וכזה נרמז בתורה כי באמת על הכות מצרי את העברי לא תמה משה רבינו כי אין זה   חידוש כלל להיותם תחת שעבודם אך משה השכיל והבין   מה שהכה מצרי את העברי אין זה כ"א כנהוג עתה על הרוב   כל רעות והכאות הבאות על ישראל הכל נמשך מהמוסרים אנשי   בליעל המלשינים במבצרים והם הם המכים את ישראל והיה במחשך   מעשיהם לומר מי רואני מי יודעני וזהו וירא איש מצרי מכה איש   עברי ונתן דעתו לזה והבין שהכל הוא בסיבת אחיו שהלשין עליו   בפניו והיות שראה ככה התחיל לחפש מסתמא חיתה בתהילה איזו   מחלוקת בין העברים בעצמם ולכן הלך להלשין עליו להלקותו ולכן   כתיב ויצא ביום השני והגה שני אנשים עברים נצים ואמת נכון   הדבר שגם הכות מצרי את העברי היה ג"כ מאחיו שם שמות  

 

שלא ייגע אדם א"ע לרדוף אחרי מותרות להרבות הון מהכל   ויאבד טובה הרבה שהיה יכול להרויח בטום הצפון לצדיקים וזהו   יגיע כפיך שאתה מייגע א"ע במזונות צרכי ביתך עכ"פ אל תרדוף אחר מותרות כ"א די סיפוקך להיות לך מה לאכול להשיב נפש לקיום הגוף בעשותך ככה אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז   וטוב לך לעוה"ב ליהנות מרוב טוב הצפון לצדיקים וזאת תורת   האדם הפי' בהשתדלות ההכרח שבלתי אפשרי זולתו גם שם יעשה   בתחתון וירמוז בעליון להעלות התפשטות אותיות התורה ונ"ק   המלובשים במדריגות הנמוכות הן המה אברי השכינה השוכנת שם   להחיותם וחובת גברא לבלתי תת התפשטות עד לקליפות כ"א   תיכף שרואה ומשיג שיש שם אותיות התורח ונ ק יעלה ויגביה   לשורשו שם שיר השירים  

 

רבי זאב מכוון כוונות רבו המגיד     

פעם דברו התלמידים בלילה באכסניא שלהם בדבר תורת רבם   שלח אליהם המגיד שישקטו מלדבר בדברי תורתו כי אינו יכול   לישון וישתקו אח"כ שלח אליהם שוב שאינם מניחים לו לישוֹן אמרו הרי אנו שותקים שלח לראות מה עושה הרה"ק רבי זאב וואלף מז'יטומיר ומצאוהו יושב ומהרהר בתורה ציוה עליו שלא יהרהר ואז יכול היה לישון. בנין שלמה.